אפליה ושחיתות במתן היתרים לעיסוק בתחום הקנאביס הרפואי?

מתכנת בחברת מחשבים פוטר לאחר שהיק"ר פסל אותו מעיסוק בתחום הקנאביס בגלל שנתפס לפני 7 שנים עם 1.5 גרם קנאביס. לעומתו, מישהו שנתפס עם 50 גרם רק לפני 3 שנים קיבל היתר ומשווק כיום קנאביס בבתי מרקחת. עורכי דין מעלים חשש לאפליה ושחיתות בהליך קבלת ההחלטות ומבדיקת מגזין קנאביס עולה כי אין גורם המפקח עליהן. היק"ר והמשטרה מאשימות אחת את השנייה

בכדי לעסוק בתחום הקנאביס החוקי בישראל, בין אם כבעלים של חברה או עובד זוטר בה, ובין אם מדובר במגע ישיר עם קנאביס או לא, יש לקבל לכך אישור ספציפי מהיחידה לקנאביס רפואי במשרד הבריאות (יק”ר). האישור הזה מבוסס על בדיקת משטרה בשם “בדיקת כספת”, שבמסגרתה נבחן העבר הפלילי של המועמד והקשרים שיש או אין לו עם גורמי פשיעה.

במקרה בו עולה בבדיקה דבר מה שעלול להעלות חשד, אפילו תיאורטי, לשימוש לא חוקי בקנאביס למשל, או לרקע פלילי כלשהו, המשטרה תמליץ ליק”ר לפסול את המועמד לעיסוק בתחום הקנאביס, והיק”ר, יש אומרים כ”חותמת גומי”, יקבלה, אפילו כאשר מדובר במועמד שנראה ללא רבב וגם אם הוא מעולם לא “נתפס” ולא נחקר או אפילו לא נחשד רשמית.

ההחלטה על פסילה מועברת על ידי היק”ר למועמד או לחברה שמבקשת לגייסו לשורותיה, באופן די עלום, ללא פירוט בדבר המידע שהוביל להחלטה, וגם אם המועמד יבקש מידע מפורט יותר, וזה אכן יינתן לו, הרי שברוב המקרים כל שיימסר הוא שמדובר ב”מידע מודיעיני” כלשהו ותו לא. אותו אדם ישאר ללא אפשרות למתן הסבר וללא ידיעה מתי, אם בכלל, תפוג הפסילה.

מאות מועמדים נפסלו מעיסוק בקנאביס למרות שלא נחשדו או נחקרו אף פעם

לאחרונה התופעה התגברה משמעותית כאשר הוטמעה מדיניות הרישיונות הקונסטרוקטיביים (“ללא מגע”), שנחשפה לראשונה בתחקיר מגזין קנאביס. נוהל חדש של היק”ר קובע שכל עוסק בתחום, גם אם אין לו נגיעה ישירה עם קנאביס, ואפילו אם מדובר למשל בעובד משרד, רוקח או מתכנת בחברת מחשבים המפתחת תוכנה בתחום – נדרשים לרישיון עיסוק.

כך למשל, זכור במיוחד המקרה המשמעותי הראשון של פסילת גורם בכיר בענף, של מייסד חברת תיקון עולם, צחי כהן, שנאלץ למכור את מניותיו בחברה בגלל “מידע מודיעיני” חסוי שמעולם לא נחשף. בהמשך, גם מי שקנה ממנו את המניות, המשקיע ברק רוזן, נאלץ להעביר אותן לאשתו, ורד רוזן, בהוראת המשטרה והיק”ר, מסיבה דומה. גם היא נפסלה אחר כך עקב קרבתה אל בעלה, והעבירה את המניות אל בנו של ברק, בן רוזן.

עוד זכור מקרה שנחשף לאחרונה במגזין קנאביס, של אסנת כתריאל, בעלת חברת האבטחה “צוות שגיא” המחזיקה ברישיון שינוע קנאביס מזה יותר משנתיים, שהיק”ר הודיע לה כי כדי שהחברה תוכל להמשיך לעסוק בתחום, היא תיאלץ למכור את המניות שלה בחברה לגורם אחר שאינו קשור למשפחתה, וזאת בגלל “מידע מודיעיני” הקשור בכלל לבעלה, אלון כתריאל, ולא אליה באופן ישיר.

אסנת כתריאל - בעלי חברת האבטחה "צוות שגיא" (צילום:ללא קרדיט)
אסנת כתריאל – בעלת חברת האבטחה “צוות שגיא” נפסלה מעיסוק בתחום רק בגלל שבעלה נפסל ומבלי שאי פעם נחשדה בדבר

אפשר להזכיר גם את סיפורו של עו”ד תומר הראל, מייסד ובעלי חברת “דוד וגוליית” שכבר פועלת בתחום ומחזיקה במפעל ובית מסחר לקנאביס, שנפסל לאחרונה באופן רטרואקטיבי על בסיס מידע שלא נחשף, או את סיפורו של י”י, שסורב לאחרונה מקבלת תפקיד זוטר בחברת מחשבים הפועלת בתחום הקנאביס למרות שאיננה נוגעת ישירות בקנאביס, וזאת בגלל שלפני כ-7 שנים הוא נתפס עם 1.5 גרם קנאביס בלבד.

גם במקרה של י”ג, שביקש לעבוד במתקן גידול של חברה חדשה יחסית בתחום, המשטרה פסלה את מועמדותו לעיסוק בגלל תיקי שימוש עצמי בקנאביס מלפני כעשור (מ-2011 ומ-2014), ששניהם אף נסגרו מבלי שהוגש נגדו כתב אישום, כמו גם עקב מידע משטרתי הנוגע לשני אחיו שהורשעו בעבירות שימוש בקנאביס לאחרונה והוא מתגורר איתם באותו מתחם – דבר שהוכחש על ידו אגב, אך ללא הועיל.

כך גם רוקחים, כמו ש”א, שהגיש לאחרונה עתירה נגד היק”ר לאחר שבקשתו לעבוד בבית מרקחת בתחום הקנאביס נדחתה על בסיס “מידע מודיעיני שהתקבל במשטרה”, וזאת למרות שאין לו רישום פלילי והוא מעולם לא נחקר או נחשד בדבר. במקרה של רוקחים כמו ש”א, פסילה כזו אף מונעת מהם לכאורה לעסוק במקצוע שלהם באופן כמעט גורף, שהרי מאות בתי מרקחת לא זמינים עבורם כמקום עיסוק מרגע שנכנסו לפעילות גם בתחום הקנאביס.

כל אלה, וכנראה עוד עשרות רבות אם לא מאות נוספים כמוהם, נפסלו מעיסוק בתחום הקנאביס למרות שחלקם אינם בעלי רישום פלילי, מעולם אפילו לא נחקרו במשטרה, או במקרים אחרים כן נתפסו אבל רק על עבירות פעוטות של שימוש עצמי בקנאביס למשל, לפני זמן רב. גם הגשת ערעורים ולעתים אף עתירות לבית המשפט לא סייעו עד כה, תוך שהשופטים מאמצים את עמדת הרשויות במלואה.

יש כאלה שדווקא לא נפסלים, למרות עבר “בעייתי” לכאורה

אך מעבר לעניין הפסילה, שנראית לכל הפחות לא-הוגנת וכמעט תמיד מגיעה ללא הסבר ברור לרקע שהוביל אליה, עולות גם טענות, כולל מצד עורכי דין ואנשי משטרה לשעבר, לחשש כבד לאי-אחידות בהחלטות של המשטרה והיק”ר לגבי פסילות כאלה, שלא לומר להפליה בין מועמדים שונים. למשל, ישנם כאלה שדווקא כן אושרו לעיסוק בתחום הקנאביס למרות שהם כן נושאים עימם עבר “בעייתי”, שהיה לכאורה, לפחות על פי מקרים אחרים, אמור לפסול גם אותם מעיסוק בתחום.

בהתחשב בכך שמדובר בהחלטות שהן למעשה קביעת גורלות של אנשים, היה מצופה שהן תתקבלנה תוך שימת דגש על הוגנות, שקיפות ובקרה יסודית, אך מבדיקת מגזין קנאביס עולה כי גם המשטרה וגם משרד הבריאות מודים למעשה במשתמע שההחלטות הללו לא מפוקחות על ידי גורם בכיר אחר כלשהו, מישהו שיכול היה לוודא כיצד הן התקבלו או האם נפלה בהן טעות, או גרוע מכך – האם הן מבוססות על התנכלות או העדפה אישית.

כך למשל, רק לפני כ-3 שנים הוגש כתב אישום נגד אדם בשם סן יעקב שריג, שהינו הבעלים של חברת קאניה המשווקת קנאביס חוקי בישראל מאז 2021, בגין עבירת החזקת סם במשקל 50 גרם, לאחר שנתפס קונה מסוחר בת”א. כלומר, למרות שהוא נתפס מבצע עבירת סמים לפני זמן לא רב ולמרות שבחקירתו הוא אף הודה כי זו לא הייתה הפעם הראשונה בה קנה מאותו סוחר, שאת שמו מסר לחוקרים, הוא דווקא כן אושר לעיסוק בתחום.

אפליה במתן היתרי עיסוק בתחום הקנאביס הרפואי?
למעלה: נפסל מעיסוק בקנאביס בגלל 1.5 גרם לפני כ-7 שנים
למטה: אושר לעיסוק בקנאביס למרות 50 גרם לפני כ-3 שנים

כתב האישום נגד ס”ש נמחק לבסוף והתיק נסגר, מסיבה לא ידועה, אך כן מדובר בעבירה שנעשתה על חוקי הסמים, כזו שמועמדים אחרים כן נפסלו בגינה ואפילו בגין עבירות פחותות לה, אם בכלל עברו עבירה. לכן, עולה השאלה, ואצל לא מעט גורמים גם כטענה חד-משמעית, לגבי אחידות מדיניות ההמלצות של המשטרה ליק”ר בעניין זה והאופן בו מקבלים ביק”ר את ההחלטות.

דוגמה נוספת, שנחשפה כבר במגזין קנאביס לפני כשנתיים, היא של מנכ”ל בחברה המגדלת ומשווקת כיום קנאביס, שאושר לעיסוק בתחום למרות שהורשע לאחרונה בשתי עבירות בנייה ואף היה חשוד במעורבות בהברחת 150,000 סיגריות מזויפות במכולות דרך מחסן של המכס שהיה תחת ניהולו, כאשר תיקי החקירה בעניין זה עדיין פתוחים לכאורה. כך גם אחיו, הפועל באותה בחברה, שנתפס מגדל קנאביס בבית ולמרות זאת אושר ללא בעיה לעיסוק בענף הקנאביס הרפואי.

חשש לאפליה ואולי אפילו שחיתות

כמה וכמה עורכי דין שבשנים האחרונות ייצגו מועמדים או עוסקים שנדחו מעיסוק בתחום הקנאביס, אמרו למגזין קנאביס בשבועות האחרונים כי אין להם ספק שהליך אישור העוסקים בענף הוא לכל הפחות “לא הגון” וחמור מכך, לדבריהם ייתכן בהחלט שאף מעורבת בהליך זה רשלנות במקרה הטוב, בין אם מצד גורמים במשטרה או ביחידה לקנאביס רפואי, כמו גם חשש כבד לאפליה, ואולי במקרה הרע גם שחיתות לכאורה.

כך למשל, עו”ד דני גרינברג, שהיה איש משטרה בעברו, המייצג את בני הזוג כתריאל מחברת “צוות שגיא”, טוען כי הבעלים אסנת, שכאמור נפסלה לאחרונה מעיסוק בתחום, הופלתה כאשר נשלל ממנה לעסוק בתחום בטענה שהדבר נובע מכך שבעלה, אלון כתריאל, נפסל בעצמו. לדבריו, היק”ר טוענים כי הפסילה היא על בסיס חוק ניירות ערך לפיו לכאורה בני זוג, צאצאים או הורים, נחשבים כמעין “אדם אחד” יחד עם המועמד, ולכן אם אלה נפסלים, גם בן הזוג נפסל.

ייתכן שיש צדק בדבריו לגבי הפלייה, שכן כאמור, בנו של ברק רוזן, החייל המשוחרר שהפך להיות בעל השליטה בחברת תיקון עולם קנביט, כן אושר לעיסוק בתחום. במקרה הזה היק”ר כן איפשרה את עיסוקו של בן בתחום למרות שאביו נפסל, כאשר כתריאל כאמור סורבה בגלל שבעלה נפסל. בעתירה שהגיש לאחרונה עו”ד גרינברג הוא טען בין היתר כי “פרשת תיקון עולם מראה שחור על גבי לבן את האפליה”.

כמו כן, לעו”ד גרינברג יש ביקורת רוחבית כלפי כלל המדיניות של פסילה על בסיס “מידע מודיעיני” סמוי שלא מגובה בחשד או חקירה רשמיים ושלא נחשף בפני האדם שנפסל. לדבריו, פעמים רבות אין אפילו הצדקה אמיתית לפסילה. “חלק מהמידעים זה בגלל סכסוכים, למשל מישהו שיש לו אינטרס, תחרות, שמעביר למשטרה ‘מידע מודיעיני’ כזה או אחר, וכן, יש בתוך המשטרה גם אנשים מושחתים ושקרנים שיכולים לשתף עם זה פעולה,” הוא אומר.

גם עו”ד מאיר ארנפלד, ששירת 17 שנה כחוקר משטרה ובין היתר גם כראש מחלק חקירות ביחידת להב 433, מביע עמדה דומה. בשיחה עם מגזין קנאביס הוא אומר בין היתר: “נתקלתי במקרים בהם התברר כי אותה חוו”ד משטרתית שהביאה בתחילה לפסילתם של מועמדים מלעסוק בתחום הקנאביס, התבססה על מידע מודיעיני אמורפי ולא מבוסס שהוא בגדר ‘שמועה’ או ‘רכילות’, כשבסופו של דבר התברר לאחר פנייה נוספת שלי למשטרה, כי היה מדובר במידע שגוי ו/או לא אמין”.

מאיר ארנפלד
“לצערי היק”ר משמש כחותמת גומי” – עו”ד מאיר ארנפלד

עו”ד ארנפלד מתריע גם הוא מפני תופעה של “שתילת” מידע מודיעיני במשטרה לגבי אדם כלשהו על ידי מתחרים שלו – מידע שעלול להוביל לפסילת מועמדותו לעיסוק בתחום הקנאביס וללא הצדקה אמיתית. “חד משמעית!”, הוא אומר, “לעיתים מידע מודיעיני שמביא לפסילתו של אדם מלעסוק בתחום הקנאביס, יכול להיות שהושתל לפני זמן רב על ידי יריב עסקי, ו’שוכב על המדף’ במשטרה במשך שנים, מבלי שנעשתה כל פעולה ע”י המשטרה לבדוק את מהימנות וטיב המידע”.

כמו כן, לטענתו, היק”ר מקבל את המלצת המשטרה לגבי מועמד כלשהו ללא עוררין, וזאת למרות שהנוהל קובע שמנהל היק”ר הוא הסמכות הקובעת וצריך רק לשקול את המלצת המשטרה. “לצערי, היק”ר משמש כ’חותמת גומי’ לחוו”ד משטרתית המבוססת על ‘פאראפראזה’ מודיעינית כללית ומכילה כותרות כדוגמת: ‘המועמד מעורב בביצוע עבירות פליליות’ ועל כן יש לפסול את בקשתו לאישור עיסוק בתחום הקנאביס ‘בשל מסוכנותו לציבור’.”

בנוגע לטענות לאפליה אומר עו”ד ארנפלד כי “בעניין הזה יש לי הרבה יותר סימני שאלה מסימני קריאה. צריך להבין שכעו”ד אין לי גישה למידע המודיעיני שהביא לפסילת מועמד מלעסוק בתחום הקנאביס, ולכן קשה לענות על שאלה כזו באופן חד משמעי. אבל לא פעם, נתקלתי במקרים בהם מועמדים שנחקרו בעבר על עבירות בתחום הסמים כן אושרו על ידי המשטרה לעסוק בתחום הקנאביס, ולעומתם, מועמדים שלא נחשדו מעולם בביצוע עבירה כלשהי, ומעולם לא ביקרו בתחנת משטרה, סורבו.”

טענה מהותית נוספת שהוא מעלה נוגעת לכך שכאמור אין גורם שבודק את המלצות המשטרה ואת האופן בו הן התקבלו, וכן כי הפסילה נקבעת ללא תוקף, כלומר למעשה לצמיתות. “אין גוף שמפקח על המשטרה בעניין זה, מלבד בית משפט שנחשף למספר דקות במעמד הדיון בעתירה לאותן חוות הדעת המשטרתיות, ושלרוב אין לו את הזמן והיכולת להיכנס ‘לעובי הקורה’ ולבדוק את טיב ומהימנות המידע.”

לדבריו, “אני מתכוון בעניין זה להוביל מהלך של חקיקה, שלכל הפחות יאפשר לאותם מועמדים להם מיוחסים אותם ‘מידעים מודיעיניים’ שמביאים לפסילתם ע”י המשטרה, כלים בסיסיים להתגונן מול אותם ‘מידעים’, כגון חיוב המשטרה תוך פרק זמן קצוב לביצוע פעולות לבדיקת מהימנותם של אותם מידעים וקבלת יותר פרטים אודות תוכן המידעים וטיבם, האם הפסילה היא לזמן מוגבל כלשהו או תמיד לצמיתות והאם זה שונה מהליכים דומים בתחומי עיסוק שונים הנדרשים לאישורים באופן דומה.”

היק”ר: “יש לפנות למשטרה”; המשטרה: “שיקול הדעת הוא של היק”ר”

המשטרה והיחידה לקנאביס רפואי במשרד הבריאות משליכים את האחריות בעניין זה האחת על השנייה. משטרת ישראל מסרה בתשובה לפניית מגזין קנאביס כי המשטרה היא גורם ממליץ בלבד וכי כל טענה שישנה צריכה להיות מופנית ליחידה לקנאביס רפואי שהיא הגורם הפוסק במקרים אלו, בעוד שמשרד הבריאות טוען כי אם יש טענות הן צריכות להיות מופנות למשטרה.

ממשטרת ישראל נמסר: “בפתח הדברים נאמר כי משטרת ישראל הינה גורם ממליץ בלבד ושיקול הדעת נתון לפתחה של היחידה לקנאביס רפואי, להלן היק”ר. מדיניות המשטרה בנוגע להמלצות בתחום הקנאביס הרפואי הינה הפעלת שק”ד של היחידה לאישורים מיוחדים במדור הסמכות ועמדות במשטרה בנוגע לכלל המידע הקיים בידיה, בין אם מדובר בהרשעות, תיקים תלויים ועומדים, תיקים סגורים, מידע מודיעיני ו/או כל מידע אחר המצוי בידיה. במסגרת שיקול הדעת נבחן היקף המידע, עדכניותו, תדירותו, מהות העיסוק בסם, האם מדובר בבקשה חדשה או בביטול רישיון קיים וכו’.  לאור כל זאת, כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו, הן בעבירות של שימוש לצריכה עצמית והן בעבירות של שימוש שאינו לצריכה עצמית. כל מועמד שקיבל החלטה לביטול רישיונו ו/או שלא ליתן לו רישיון עיסוק רשאי להגיש ערר ליק”ר ולשטוח בפניה את טענותיו.”

ממשרד הבריאות נמסר: “פקודת הסמים המסוכנים קובעת שעל מנת לתת המלצה לרישיון לעיסוק בקנאביס: ‘לא יינתן רישיון לעיסוק בקנבוס אלא לאחר שהקצין המוסמך מסר למנהל המלצה’, וכן שהמלצה זו תבוא ‘מטעמים של שלום הציבור וביטחונו, לרבות בשל עברו הפלילי או בשל טעמים הנוגעים למהימנותו’. בהתאם להוראות הפקודה, כל מבקשי העיסוק בקנאביס מועברים לקבלת המלצת משטרת ישראל. המשטרה מתייחסת לכלל ההיבטים הרלוונטיים לתחום עיסוק זה, כולל עברו הפלילי של מבקש העיסוק, מהימנותו, מידע מודיעיני ומידע אחר אשר קיים בידי המשטרה, ומעבירה את המלצתה ליחידה לקנאביס רפואי במשרד הבריאות. החלטת היק”ר בנוגע לרישיון העיסוק, ניתנת בהתאם לסמכות המעוגנת בפקודה ולאחר קבלת חוות הדעת מטעם משטרת ישראל, שהיא בעלת הסמכות והמומחיות להמלצה בדבר מטעמים שהוזכרו לעיל. היק”ר בוחן את ההמלצה בשיתוף פעולה עם המחלקה המשפטית במשרד ומקבל את החלטתו. החלטת היק”ר מועברת למבקש העיסוק, שיכול להגיש ערעור עליה אם רצונו בכך. באם יש טענות בנוגע להליך גיבוש המלצות המשטרה, יש לפנות אליה.”

המשך קריאה
Back to top button
x
Close

אופס!

אנא בטלו את חוסם הפרסומות כדי לצפות בתוכן באתר